<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תשצ"ו</h1>
<h2>דף מא.</h2>
שאלת נשבר העצם במקום צומת הגידין ממש ויצא לחוץ אך לא נשברו הגידים לא ידענא מאי אדון בהם, לפי פסק רש"י ז"ל שפסק כלישנא קמא דארכובה הנמכרת עם הראש, נראה שכל זמן שנשבר העצם במקום צומת הגידין ויצא לחוץ טרפה, אך לפי פסק הגאונים ז"ל כלישנא בתרא דארכובה (הנמכרת עם הראש נראה) [שכנגדה בגמל ניכר נשבר] במקום צומת הגידין ממש ויצא לחוץ נימא כיון שיצא לחוץ כמו שנחתך לגמרי היא כדאמרינן גבי נשבר העצם במקום אחד וכיון דהוא יוצא לחוץ הרי הוא כנחתכו הגידין וטרפה. תשובה אגב חורפך לא עיינת בכל מה שכתב[ת] כ[א]ן לא לפי הפסק הראשון ולא לפי פסק הגאונים ז"ל, דלפי פירושו ופסקו של רש"י ז"ל כל שנשבר העצם האמצעי ויצא לחוץ בין במקום צומת הגידין ממש וצומת הגידין קיימין בין למעלה מצומת הגידין כל שיצא לחוץ ואין עור ובשר חופה את רובו טריפה, ששני טרפיות שייכי באותו עצם אחד שנחתכו צומת הגידין והעצם קיים ואחד שנשבר העצם וצומת הגידין קיימין. ולפי פסק הגאונים ז"ל אין בו אלא פסול אחד והוא שנחתכו צומת הגידין, אבל נשבר העצם וצומת הגידין קיימין כשרה ואף על פי שנשבר העצם במקום צומת הגידין. וגדולה מזו כתב הרמב"ן ז"ל דאפילו נחתכו צומת הגידין אם קדם וחתך העצם למעלה מצומת הגידין קודם שחיטה, פסול זה חוזר להכשרו שלא נטלו הגידין שתהיה טרפה אלא נחתכו. ומכל מקום אני לא כך נראה לי שאחר שנטרפה אינה חוזרת להכשרה, דכלל גדול אמרו שאין פיסול טרפות חוזר להכשרו, כדמשמע בריש פרק בהמה המקשה [ס"ח ע"א], ואל תקשה לי מסביך בבשרא כי כבר נשמרתי מזה ואין זה מקומו. ומכל מקום אם נשבר העצם וצומת הגידין קיימין כשרה לדעת הגאונים ז"ל ואין הפרש בין מקום צומת הגידין ובין למעלה מהם.
